מנעול קומבינציה

לאחר חמישים שנים נוספות הומצאו מנעולי הצילינדר הראשונים על ידי ייל הבן. אלו הם למעשה היסודות והתשתית למרבית המנעולים בהם אנו משתמשים כיום. אין איש שלא מכיר את מפתח הצילינדר הפועל על עיקרון הכנסת מפתח שטוח בעל קצוות משוננים, לצורך הזזת הפינים התחתונים של המנעול עד לפתיחת הבריח.

בשנת 1857 הומצא מנעול הקומבינציה הראשון, שזכה לתמיכה נרחבת של משרד האוצר האמריקאי. בשל הצלחתו המסחררת, הפך במהרה מנעול הקומבינציה לבסיס ותשתית למנעולי הכספות, בהם משתמשים גם היום הבנקים.

• פתיחת הדסקיות לפתיחת המפתח – הרעיון מאחורי מנעול קומבינציה הוא פשוט למדי: יש כמעין מפתח אשר מוחדר לתוך המנעול, והוא גם מאפשר את פתיחתו. יש לרוב רצף של כמה דסקיות אשר במצב של פתיחה מאפשרות את הכנסת והוצאת המפתח. כאשר מזיזים את הדסקיות הללו, הן בעצם כולאות את המפתח בפנים, מבלי יכולת להוציא אותו – וכך נוצר מצב נעילה. רק אם מזיזים כל דסקית למיקום המדויק שבו היא צריכה להיות – יהיה ניתן להוציא את המפתח ולפתוח את המנעול.

• איך המנעול נראה? – מנעול קומבינציה יכול להגיע בכמה צורות שונות. ישנו למשל המנעול המוכר מכספות – עם רצף של מספרים שצריך להזיז ימינה או שמאלה כדי לפתוח את הדסקיות. יש גם מנעולי קומבינציה שפשוט מחולקים לכמה חוגות שונות, כשכל חוגה שולטת על דסקית אחרת. כדי להחליט מהו המיקום המדויק, לכל נקודה יש ספרה, וכך יש רצף של ספרות שיוצר את קוד הפתיחה.

• האם המנעול קל לפריצה? – תלוי מאד באיכות של המנעול. ישנם מנעולי קומבינציה באיכות נמוכה ואפשר לפתוח אותם די בקלות – מזיזים את הדסקית עד ששומעים מעין צליל נקישה, שמחווה על כך שהדסקית נפתחה. כך, גם בלי לדעת מה הקוד, הוא ניתן לפריצה לא חוקית. יש מנעולים איכותיים יותר, שבהם הדבר לא אפשרי.